תענית אסתר וחג הפורים
חג הפורים, שמופיע במגילת אסתר, נחשב לאחד החגים החשובים בלוח השנה היהודי, והוא מוקדש להנצחת הישועה של עם ישראל בממלכה הפרסית. ליהודי אתיופיה יש מסורות ייחודיות לפורים ולתענית אסתר, אשר נבדלות ממנהגי הקהילות היהודיות האחרות ומשקפות את ההיסטוריה והזהות התרבותית שלהם.
תענית אסתר
בקרב יהודי אתיופיה, תענית אסתר היא אירוע מרכזי ומשמעותי. הצום נמשך שלושה ימים, החל מי"א באדר ועד י"ד באדר, בניגוד למנהג היהודי המקובל של יום צום אחד. כל יום מסתיים בשבירת הצום בערב, והמסורת כוללת תפילות מיוחדות ואיחוד הקהילה. צום זה משקף את התמודדותם של יהודי אתיופיה עם מצוקות לאורך הדורות ומשמר את זכר ייסורי הגלות. המנהג מדגיש את הסבל וההתמדה של הקהילה, בניגוד להנחיות השולחן ערוך המסתפקות בצום של יום אחד בלבד.
חג הפורים
בקהילת יהודי אתיופיה, מצוות הפורים כפי שנכתבו במגילת אסתר — קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים — אינן מתקיימות באופן מסורתי. במקום זאת, יהודי אתיופיה מתמקדים בתפילות ובזיכרון האירועים ההיסטוריים, כאשר הדגש הוא על הישועה של עם ישראל מפי האויבים. קהילות אחרות מציינות את החג באמצעות קריאת מגילת אסתר וסעודות, אך אצל יהודי אתיופיה, המוקד הוא ההיבט הרוחני של החג דרך צום ותפילות, יותר מאשר חגיגות ושמחה קולקטיבית.
השוואה למנהגי שולחן ערוך
בשולחן ערוך מצוות הפורים ברורות וממוקדות בשמחה, שיתוף ומעורבות קהילתית. לעומת זאת, אצל יהודי אתיופיה, הדגש הוא על היבטים רוחניים והכנה אישית של צום ותפילות, המייצגים את ההיסטוריה והמצוקות הייחודיות של הקהילה. השוני הזה מדגיש את האתגרים המיוחדים שעמדו בפני יהודי אתיופיה לאורך הדורות ואת ההתאמה של מסורת החג להקשר הקהילתי והתרבותי שלהם.
