Janamora ג'אנמורה

הסיגד (מלשון סגידה והשתחוויה) הוא חג ייחודי של קהילת ביתא ישראל (יהודי אתיופיה), המתקיים בכ"ט בחשוון, חמישים ימים לאחר יום הכיפורים. חג זה מהווה ביטוי להתחדשות הברית בין עם ישראל וה', ומקורו בסיפור התנ"כי של שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה. החג כולל צום, תפילה, קריאת כתובים והשתחוויה, ומשקף את הרצון לשמור על זיקה חזקה לירושלים, התורה והאמונה.

החג נמשך בעקבות המאורעות בספר נחמיה, המתאר את שיבת ציון במאה החמישית לפני הספירה. עזרא הסופר, שמילא תפקיד מרכזי בהובלת העם לארץ ישראל מבבל, פעל לאחד את הקהילה היהודית סביב התורה ולחזק את האמונה הדתית. כפי שמופיע בספר נחמיה, עזרא הוביל את העם בקריאה פומבית בתורה, כשהוא עומד על מגדל עץ ובצמוד אליו מתאספים אנשי העם כדי לשמוע את דברי התורה: "וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָּל הָעָם... וַיָּבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת-ה' הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲנוּ כָּל-הָעָם אָמֵן אָמֵן" (נחמיה ח', ה-ו). החג כולל השתחוויות והבעת אמונה, המזכירים את מעמד הר סיני, שהפך לסמל בלב חג הסיגד.

נחמיה בן חכליה, המושל מטעם ממלכת פרס, הוביל את עמו לשוב לציון ולכונן ברית מחודשת עם ה', ברוח החוקים המקראיים. בספר נחמיה (פרק ט') מסופר על עצרת שהתכנסה בצום, לבושה שק ואפר, ובה הוקראה התורה בפני העם. במהלך הקריאה, התוודו בני ישראל על חטאיהם והשתחוו לה' כדי לחדש את מחויבותם לברית עמו: "וַיְבַדְּלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאותֵיהֶם, וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם" (נחמיה ט', ב'). הסיגד עוקב אחר מבנה זה, ומדגיש את החשיבות שבחידוש הברית והקדושה באמצעות התבודדות, וידוי וקיום תורה.

ביום החג, לאחר הטהרות וצום, היו יהודי אתיופיה נוהגים לעלות להר גבוה, המסמל את הר סיני. העלייה נועדה להידמות לחוויית מעמד הר סיני כפי שמוזכר בתורה, ולהעניק תחושת התעלות וקדושה. בראש ההר עמדו הכוהנים, שנשאו את ספרי האורית, וקראו קטעים מספרי התנ"ך, כולל הפרקים המתארים את התגלות ה' במעמד הר סיני (שמות י"ט), חידוש הברית בימי עזרא (נחמיה ח' וט'), וכן פסוקים מספרי מלכים, ירמיהו, ישעיהו ותהילים. הקריאות נערכו בשפת געז, ולאחר מכן תורגמו לאמהרית, כך שכל העם יוכל להבין ולהשתתף בהן.

לאחר קריאת התורה והפסוקים המסורתיים, התפללו הכוהנים תפילות לה', והקהל השתחווה אפיים ארצה, כפי שנהגו אבותיהם. בשעות אחר הצהריים, ירדו בני הקהילה מההר, שבו לבתי התפילה ושברו את צום הסיגד בסעודה חגיגית. במעמד זה חזרו על דברי עזרא ונחמיה המופיעים בנחמיה פרק ח': "לְכוּ אִכְלוּ מַשְּׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ" (נחמיה ח', י'). סעודת הסיגד, המלווה בשירים וריקודים, מבטאת את השמחה והקדושה שבחידוש הברית עם ה', והיא מהווה את שיאו של יום הסיגד.