חגים ומעדים אחרים במסורת בית ישראל
מסורת בית ישראל קובעת ימים נוספים לחגיגות מיוחדות והפסקת עבודה:
בכל ראש חודש (יום הירח) מופסקת העבודה ויש דברים יחודיים
שירות תפילה. הראשון של ניסן הוא פסטיבל ליסאן, כאשר מסוואת נאפה, כבשים
נשחטים ומתפללים תפילות מיוחדות.
ה-10 בכל חודש מיועד לזכר יום הכיפורים.
ה-12 בכל חודש מיועד לזכר חג השבועות.
ה-15 בכל חודש הוא לזכר פסח וסוכות.
היום ה-12 לחודש התשיעי הוא חג קציר, זכר לשבועות שחל ביום
היום ה-12 של החודש השלישי. חג זה מותאם לעונת הקציר האתיופית.
בימים אלו לא עושים מלאכה ומתפללים. עם זאת, הם אינם נחשבים
קדושים כמו המועדים הנזכרים בתורה. ימי השנה למותם של
אברהם, יצחק ויעקב מונצחים ביום ה-18 לחודש השישי. ה
כתבי בית ישראל קדושים על חייהם--גדלה אברהם, גדלה ישק וגדלה.
יעקב--קוראים.
היום ה-29 לחודש השמיני (חשוון) מיועד לפסטיבל קהילתי המוני
נקרא סגד. לפני עלות השחר מתאספים תושבי הכפר במקום אחד. בבוקר,
עדיין בצום, הם מטפסים על פסגת הר, ובראשם הקהנט שלהם, אוחזים באורית. כמו שהם
מטפסים, הם משתטחים שוב ושוב. פעם בפסגה, עומד הכהנת, פונה
ירושלים, בתוך מתחם עגול וקריאה מהתורה, הוספת קטעי עזרא,
נחמיה וספרים נוספים. הקהילה קוראת תפילות וזוכרת את המתים. הכהנת נשא דרשות על שמירת תורה ומסורת. כל הקהילה חוזרת
לכפר אחר הצהריים; שם הצום נשבר בשמחה עם צלוי (הקרבה)
בשר בקר ומעדנים, ויש ריקודים בחגיגה.
לפי הכהנת, חג זה מקורו בימי עזרא ונחמיה, בזמן שבו התאספו כל היהודים בירושלים, ועשו בצום ובוידוי א
ברית עם ה' לקיים את התורה ולהתנתק מהגויים
בקרבם (ראה נחמיה (ט-י). לסגד יש גם משמעות סמלית בהיזכרות
הברית אליה נכנסו בני ישראל כשקיבלו את התורה בהר סיני.
חג יהודי עתיק זה לא היה ידוע לכל שאר הקהילות היהודיות ברחבי הארץ
עוֹלָם. יוצאי אתיופיה-ישראלים חוגגים כעת את חג הסגד בישראל.
