פסח -פָּסִיכָּה
חג הפסח, או פסיכּה, הוא אחד החגים המרכזיים בלוח השנה של יהודי אתיופיה. החג מתחיל בשבוע הראשון של חודש מגבט (ניסן), ומוקדש לזכר יציאת מצרים ולזמן החירות.
הכנות לחג
הכנות לחג הפסח מתחילות בימים הראשונים של חודש מגבט. הנשים מבצעות ניקיון יסודי בבית, מבערות את החמץ ומכינות כלי אוכל חדשים. כלים אלו, העשויים מחרס, משמשים כתחליף לכלים ששימשו במשך השנה, שכן לפי ההלכה אין להגעיל כלי חרס. הבית, הכלים, הגגות ואפילו הבוץ שבבתים נצבעים מחדש, והמאמינים פועלים להיטהר לקראת החג.
המצות נאפות בערב פסח, והעיסה אסור שתשהה יותר משלוש דקות כדי למנוע החמצה. המצה, הקרויה פסיכּה קיטָה, דומה למצה שמורה שנלושה בעבודת יד, אך טעמה שונה מהאינג'רה, הלחם הנפוץ ביומיום.
טקס הסדר והחג
ביום י"ד בחודש ניסן, מתאספים כל בני הכפר בבית הכנסת בלבוש חגיגי. הקסים וזקני העדה נכנסים ראשונים, ולאחריהם הקהל, הכולל מבוגרים, נשים וטף. התפילה נמשכת כשעתיים וכוללת שבח לבורא, זכר לאבות הקדושים, וכן כיסופים לירושלים ולציון. התפילות נאמרות בשפת הגעז, כאשר מתורגמן מתרגם לאמהרית.
במהלך התפילה, הקסים עורכים תפילות מיוחדות, שחוטים כבש (קורבן פסח) וזובחים אותו על מזבח אבנים. לאחר הצלייה, הם חולקים מבשרו לכל משפחה ומוסיפים נתח של קיטה, אותה הם מבצעים בסכין מיוחדת.
לא נערך ליל סדר כמקובל בשאר הקהילות, ומסיבה זו מספרים הקסים לילדים על נס יציאת מצרים ושרים להם שירי געגועים לירושלים. ביום החג, יש המון התכנסות בבית הכנסת, שירת הלל וזיכרון לקורבן הפסח.
נוהגים נוספים
במהלך שבוע הפסיכּה, ישנה הקפדה על אי אכילת חמץ או מאכלים שמצריכים זמן רב להכנה. היהודים האתיופים נמנעו מאכילת חמץ, ומלבד חמשת מיני הדגן, לא אכלו גם קטניות או מאכלים שהחמיצו, כגון חלב שלא נצרך מיד.
המשפחות נוהגות לערוך ביקורים משפחתיים ולהכין ארוחות חגיגיות. במהלך חמשת הימים שבין תחילת החג לסיומו, לא עבדו כרגיל, ואת סיום החג ציינו בארוחה חגיגית שהכילה מוסאית.
השוואה לשולחן ערוך
שולחן ערוך מציע חוקים ומסורות החלים על חג הפסח, אשר רבים מהם חופפים למנהגים של יהודי אתיופיה. לדוגמה, ההכנות לחג כוללות ניקיון יסודי וביעור חמץ, כפי שמצוין ב"שולחן ערוך" (או"ח סימן ת"א).
בנוסף, גם בחג הפסח לפי "שולחן ערוך" ישנן מצוות הקשורות למצה, טקס הסדר, והקורבן פסח. אך בעוד שבשולחן ערוך ישנה דרישה מפורשת לערוך ליל סדר עם ארבע כוסות יין וקריאת ההגדה, יהודי אתיופיה לא נוהגים לערוך סדר אלא מקיימים תפילות וחינוך ילדים לערכי החירות והזכר לירושלים.
סיכום
חג הפסח של יהודי אתיופיה משקף את ייחודיותה של תרבותם תוך שמירה על המסורת היהודית. ההבדלים במנהגים, כמו העדר ליל סדר מסודר והדגשת התפילה והזיכרון לירושלים, מצביעים על ההקשר ההיסטורי והתרבותי של הקהילה האתיופית, המתחברת ליסודות העמוקים של חג הפסח.
