יום הכיפורים (בָּעָלַ אַסְתֵּרְיוֹ)
יום הכיפורים (בָּעָלַ אַסְתֵּרְסֶרְיוֹ) יום הכיפורים, שחל ביום העשירי לחודש תשרי, הוא אחד מהחגים החשובים ביותר ביהדות. הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נחשבים כימים של תשובה וסליחות ("עשרת ימי תשובה", במסורת היהודית) והכוהנים וזקני העדה נהגו להעבירם בצום.
בָּעָלַ אַסְתֵּרְסֶרְיוֹ, או בָּעָלַ אֶסְתֵרַאי, או בָּעָלַ אסתת (חג העשור), הוא השם בשפת גֶעְז המכונה ליום הכיפורים. חובת הצום חלה על כולם, גברים, נשים וילדים מגיל שבע, כמצווה "ועיניתם את נפשותיכם" (במדבר כ"ח ז).
הכוהנים נהגו להגיע לבית-הכנסת כבר בשעות אחר-הצהריים של ערב כיפור, ועזבו לביתם רק במוצאי החג. בתפילות הם הסבירו לבני עדתם כי זה הוא יום הסליחות על כל החטאים שנעשו במשך השנה, ונהגו לענות את גופם בקפיצות קצביות כדי שלא להירדם.
מנהגי יום הכיפורים בקרב קהילת ביתא ישראל
במהלך ערב יום הכיפורים, מתכנסת הקהילה בבית הכנסת לתפילות ולבקשות מחילה. הכוהנים מברכים את הציבור ומבקשים כפרה על כל העוונות של בני הקהילה, תוך שהם מזמינים את המתפללים להתחבק ולבקש סליחה זה מזה. עם תחילת הצום, הקהילה עוברת לתפילות שנמשכות לאורך כל הלילה והיום למחרת.
בסיום התפילה, הקסים היו קוראים את שמות כל המשתתפים, שעל-פי המסורת זכו להיכתב בספר החיים. לבסוף, נערך טקס אכילה ושתייה בחצר בית התפילה, בו נשים מביאות מיני מאפה ומשקה לשבירת הצום.
