Janamora ג'אנמורה

יום הכיפורים (בָּעָלַ אַסְתֵּרְסֶרְיוֹ) יום הכיפורים, שחל ביום העשירי לחודש תשרי, הוא אחד מהחגים החשובים ביותר ביהדות. הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נחשבים כימים של תשובה וסליחות ("עשרת ימי תשובה", במסורת היהודית) והכוהנים וזקני העדה נהגו להעבירם בצום.

בָּעָלַ אַסְתֵּרְסֶרְיוֹ, או בָּעָלַ אֶסְתֵרַאי, או בָּעָלַ אסתת (חג העשור), הוא השם בשפת גֶעְז המכונה ליום הכיפורים. חובת הצום חלה על כולם, גברים, נשים וילדים מגיל שבע, כמצווה "ועיניתם את נפשותיכם" (במדבר כ"ח ז).

הכוהנים נהגו להגיע לבית-הכנסת כבר בשעות אחר-הצהריים של ערב כיפור, ועזבו לביתם רק במוצאי החג. בתפילות הם הסבירו לבני עדתם כי זה הוא יום הסליחות על כל החטאים שנעשו במשך השנה, ונהגו לענות את גופם בקפיצות קצביות כדי שלא להירדם.

מנהגי יום הכיפורים בקרב קהילת ביתא ישראל

במהלך ערב יום הכיפורים, מתכנסת הקהילה בבית הכנסת לתפילות ולבקשות מחילה. הכוהנים מברכים את הציבור ומבקשים כפרה על כל העוונות של בני הקהילה, תוך שהם מזמינים את המתפללים להתחבק ולבקש סליחה זה מזה. עם תחילת הצום, הקהילה עוברת לתפילות שנמשכות לאורך כל הלילה והיום למחרת.

בסיום התפילה, הקסים היו קוראים את שמות כל המשתתפים, שעל-פי המסורת זכו להיכתב בספר החיים. לבסוף, נערך טקס אכילה ושתייה בחצר בית התפילה, בו נשים מביאות מיני מאפה ומשקה לשבירת הצום.

חג השבועות של יהודי אתיופיה

חג השבועות, הנקרא גם בָּעָלַ-מָאֶרַרְ (באמהרית: קציר), הוא חג הקציר ונחשב לאחד החגים המרכזיים במסורת היהודית. הוא נחוג בחודש סיוון (גְנְבּוֹט), ביום החמישים ממחרת שביעי של פסח, על פי פירוש חכמי העדה לפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת... עד מחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כ"ג, ט"ו-טז). חג השבועות חל בי"ב בחודש סיוון.

ציוויי החג מהתורה:

חג קציר החיטים וביכורים: החג מצוין כשיאה של תקופת הקציר וזמן הבאת הביכורים לבית המקדש.

שמות כ"ג, ט"ז: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה."

דברים ט"ז, ט'-י"א: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה

• הקרבת קרבנות: ציווי על הבאתז מנחת ביכורים וקרבנות נוספים (ויקרא כ"ג, י"ז-כ'). 

• מקרא קודש: "וּבְיוֹם הַ אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.".

• בִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר כ"ח, כ"ו).

מסורות ומנהגים

1. הכנות לחג: שלושה ימים לפני החג, נהגו יהודי אתיופיה להתרחץ בנהר כדי להיטהר. לקראת החג, הם מקדישים זמן לניקוי הבית, קישוטו והכנת מאכלים מסורתיים.

2. מאכלים מיוחדים: במהלך החג, מכינים מגוון מאכלים, ביניהם לחמים, תבשילים ואוכל המבוסס על חלב. אחד המאפיינים הבולטים הוא לחם ה"אינג׳רה", המאכל הלאומי של אתיופיה, שממלא תפקיד מרכזי בארוחה.

3. תפילות ולימוד תורה: חג השבועות כולל תפילות מיוחדות, שמטרתן להביע תודה על התורה ועל הקציר. יהודים אתיופים מדגישים את חשיבות הלימוד והקריאה בתורה, ולעיתים מתקיימות מסורות של לימוד יומיומי במהלך החג.

4. טקסי חידוש ברית: יהודי אתיופיה מדגישים את הברית עם אלוהים, ובחלק מהמקומות מתקיימים טקסים של חידוש הברית, שבהם נושאים קהלים תפילות והבטחות לדרך חיים דתית.

5. שירה וריקוד: החג מתאפיין בשירה ובריקוד, כאשר חברי הקהילה מתאספים לחגיגות עם מוזיקה חיה ולבוש מסורתי, מה שמעניק לחג אווירה חגיגית ומרוממת.

השפעות תרבותיות

חג השבועות של יהודי אתיופיה משקף את המסורת הייחודית של הקהילה ואת הקשר העמוק שלה עם החקלאות, הטבע והאמונה. המנהגים והטקסים השונים מסייעים לחזק את זהות הקהילה ואת הקשרים בין הדורות. באופן כללי, חג השבועות הוא זמן של שמחה, חגיגה ואחדות, המאפשר לחברים בקהילה להתחבר לשורשיהם ולמסורתם.

חג הפסח, או פסיכּה, הוא אחד החגים המרכזיים בלוח השנה של יהודי אתיופיה. החג מתחיל בשבוע הראשון של חודש מגבט (ניסן), ומוקדש לזכר יציאת מצרים ולזמן החירות.

הכנות לחג

הכנות לחג הפסח מתחילות בימים הראשונים של חודש מגבט. הנשים מבצעות ניקיון יסודי בבית, מבערות את החמץ ומכינות כלי אוכל חדשים. כלים אלו, העשויים מחרס, משמשים כתחליף לכלים ששימשו במשך השנה, שכן לפי ההלכה אין להגעיל כלי חרס. הבית, הכלים, הגגות ואפילו הבוץ שבבתים נצבעים מחדש, והמאמינים פועלים להיטהר לקראת החג.

המצות נאפות בערב פסח, והעיסה אסור שתשהה יותר משלוש דקות כדי למנוע החמצה. המצה, הקרויה פסיכּה קיטָה, דומה למצה שמורה שנלושה בעבודת יד, אך טעמה שונה מהאינג'רה, הלחם הנפוץ ביומיום.

טקס הסדר והחג

ביום י"ד בחודש ניסן, מתאספים כל בני הכפר בבית הכנסת בלבוש חגיגי. הקסים וזקני העדה נכנסים ראשונים, ולאחריהם הקהל, הכולל מבוגרים, נשים וטף. התפילה נמשכת כשעתיים וכוללת שבח לבורא, זכר לאבות הקדושים, וכן כיסופים לירושלים ולציון. התפילות נאמרות בשפת הגעז, כאשר מתורגמן מתרגם לאמהרית.

במהלך התפילה, הקסים עורכים תפילות מיוחדות, שחוטים כבש (קורבן פסח) וזובחים אותו על מזבח אבנים. לאחר הצלייה, הם חולקים מבשרו לכל משפחה ומוסיפים נתח של קיטה, אותה הם מבצעים בסכין מיוחדת.

לא נערך ליל סדר כמקובל בשאר הקהילות, ומסיבה זו מספרים הקסים לילדים על נס יציאת מצרים ושרים להם שירי געגועים לירושלים. ביום החג, יש המון התכנסות בבית הכנסת, שירת הלל וזיכרון לקורבן הפסח.

נוהגים נוספים

במהלך שבוע הפסיכּה, ישנה הקפדה על אי אכילת חמץ או מאכלים שמצריכים זמן רב להכנה. היהודים האתיופים נמנעו מאכילת חמץ, ומלבד חמשת מיני הדגן, לא אכלו גם קטניות או מאכלים שהחמיצו, כגון חלב שלא נצרך מיד.

המשפחות נוהגות לערוך ביקורים משפחתיים ולהכין ארוחות חגיגיות. במהלך חמשת הימים שבין תחילת החג לסיומו, לא עבדו כרגיל, ואת סיום החג ציינו בארוחה חגיגית שהכילה מוסאית.

השוואה לשולחן ערוך

שולחן ערוך מציע חוקים ומסורות החלים על חג הפסח, אשר רבים מהם חופפים למנהגים של יהודי אתיופיה. לדוגמה, ההכנות לחג כוללות ניקיון יסודי וביעור חמץ, כפי שמצוין ב"שולחן ערוך" (או"ח סימן ת"א).

בנוסף, גם בחג הפסח לפי "שולחן ערוך" ישנן מצוות הקשורות למצה, טקס הסדר, והקורבן פסח. אך בעוד שבשולחן ערוך ישנה דרישה מפורשת לערוך ליל סדר עם ארבע כוסות יין וקריאת ההגדה, יהודי אתיופיה לא נוהגים לערוך סדר אלא מקיימים תפילות וחינוך ילדים לערכי החירות והזכר לירושלים.

סיכום

חג הפסח של יהודי אתיופיה משקף את ייחודיותה של תרבותם תוך שמירה על המסורת היהודית. ההבדלים במנהגים, כמו העדר ליל סדר מסודר והדגשת התפילה והזיכרון לירושלים, מצביעים על ההקשר ההיסטורי והתרבותי של הקהילה האתיופית, המתחברת ליסודות העמוקים של חג הפסח.