Janamora ג'אנמורה

חג הסוכות (בָּעָל-מַצַלַתְּ)

חג הסוכות, הנקרא בָּעָל-מַצַלַתְּ (פסטיבל הצל, כלומר הסכך של הסוכה). החג נועד לציין את יציאת מצרים וההגנה האלוהית על עם ישראל במדבר. במקרא, בספר ויקרא (כ"ג, 34-43), מצווים בני ישראל לחגוג את חג הסוכות במשך שבעה ימים, לשבת בסוכות ולזכור את הנסים שעשה להם אלוהים במדבר.

סוכה קהילתית: במקום סוכות פרטיות, בנו סוכה אחת גדולה ומרכזית ליד ה"מסגיד" (בית התפילה) של הכפר. בכך הדגישו את ממד הקהילתיות, האחדות והכנסת האורחים, בהתאם לציווי התורה לשמוח "הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד.

הקרבת קורבנות

אחד המנהגים הבולטים והייחודיים ליהודי אתיופיה הוא שימור מסורת הקרבת הקורבנות. מנהג זה משקף את הכתוב בתורה, המתאר את הקרבת הקורבנות בבית המקדש במהלך חג הסוכות (ויקרא כ"ג, 36). בעבר, יהודי אתיופיה הקריבו קורבנות במהלך החג, אך כיום מנהג זה אינו מיושם בשל מגבלות שונות.

סעודות חג

במהלך חג הסוכות, יהודי אתיופיה עורכים סעודות חגיגיות בתוך הסוכה, הכוללות מאכלים מסורתיים המבוססים על תוצרת חקלאית מקומית כמו דגנים, ירקות ולחמים. נהוג להביא חלק מהיבול החדש לבית הכנסת כדי שהכהן יברך עליו, מנהג המדגיש את חשיבות החקלאות והקשר לארץ, כמתואר בתורה.

מצוות חג הסוכות מהתורה הכתובה

מספר ויקרא (כ"ג, 34-43): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה. אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וַחֲגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם."

מספר יובלים (ט"ז, 20-31): "וְהַזֶּה הַזְּבָחִים וְהַקָּרְבָּנוֹת, כֻּלָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל הָאֵשׁ, כִּי לֹא יֹאכְלוּ הָאָדָם לְנֶפֶשׁ. וְחַג הַסֻּכּוֹת תַּעֲשׂוּ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִמִּצְוַת ה' אֱלֹהֵיכֶם, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ. וְהִקְרַבְתֶּם קָרְבַּן עֹלָה וּמִנְחָה וּזְבָחִים וּנְסָכִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם. וְשִׂמַּחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְלָקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל. וְיָשַׁבְתֶּם בַּסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְהָיָה הַחַג לִזְכָּרוֹן לְכָל דּוֹרוֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם. וְתִשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וְתַעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו."



ראש השנה (בְּרְהַן סָרַאקָא)


תאריך ומשמעות

חג ראש השנה, הנקרא בְּרְהַן סָרַאקָא (זריחת האור), נחוג ביום הראשון של חודש תשרי ומסמל את תחילתה של השנה החדשה, שמביאה אור חדש. החג נמשך יום אחד ונקרא גם בֶעַלֶ-מֶטְקְע (חג התקיעה) ובשם תֶזְכַּר אַבְרָהָם, לזכר העקדה של יצחק על ידי אברהם אבינו, לפי המסורת היהודית האתיופית.

הכנות לחג

יום לפני החג, הקסים (כוהני העדה) עוברים מבית לבית ומזכירים לכולם להתכונן. בבוקר יום החג, נהוג שהאנשים הולכים לנהר להתרחץ ולהיטהר, מה שמעיד על מסורת טיהור רוחני שמקובלת גם במנהגים יהודיים אחרים. בערב החג, נהוג לקטוף פרחי בר ולהגישם לשכנים עם איחולים לשנה טובה.

התפילה והחגיגה

עם התקדשות החג, גברים ונשים מתאספים בבית הכנסת של הכפר, שנקרא "צלותא בֵּת" (בית תפילה, בארמית). התפילה החגיגית, שנמשכת ארבע שעות, מלווה בתופים ובמצילתיים. הקהל חוזר אחרי הקסים על הפסוקים. לאחר התפילה, מתקיימת ארוחה חגיגית שבה אוכלים מַסְוָואֵית (לחם מצווה) ושותים טֶלַה (שיכר). הקס נשא דרשה, בירך על המזון וחילק ממנו לכולם, והשתתפו בטקס גם קרובי משפחה שהגיעו ממרחקים.

השוני מהמסורת היהודית הכללית

אף שבתורה נאמר על ראש השנה "יוֹם תְרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כ"ט, י'), יהודי אתיופיה לא נוהגים לתקוע בשופר. הם מסבירים ששכחו את המסורת ולכן מחליפים את התקיעה בהקשה בתופים ובמצילתיים. החגיגות פחות ממוקדות במאכלים מיוחדים ובברכות מסוימות, והן עוסקות יותר בקהילה ובחיבור בין אנשים.

מנהגים נוספים, כמו תשליך – תפילה הנאמרת על שפת נהר או ים להשלכת חטאים, אינם קיימים בחג של יהודי אתיופיה, מה שמעיד על שונות תרבותית ורוחנית משמעותית.

מסקנה

חג ראש השנה של יהודי אתיופיה מציג מסורת ייחודית המשלבת מנהגים עתיקים עם חוויות קהילתיות, והשוני מהמגוון הרחב של המנהגים היהודיים האחרים, כמו אלה המופיעים בשולחן ערוך, מדגיש את המגוון והעושר התרבותי של הקהילות היהודיות השונות.





מזמורים
הללויה לראש השנה -לכבוד השנה החדשה הוקלט בישראל
לכבוד שנה חדשה = הוקלט ב 1946 בהוזבה