מכתב משר החוץ של אתיופיה ברהנו בייה לסנטור קנדי (15 בינואר 1988)
במכתב ששלח ברהנו בייה, שר החוץ של אתיופיה, לסנטור קנדי, הוא מתייחס ליחסים בין אתיופיה לישראל ולמצב הקהילה היהודית האתיופית, הידועה בשם "פלאשים". ברהנו מדגיש את חשיבות הדיאלוג כדי לקדם הבנה ויחסים טובים יותר, אך מזהיר כי יש להקפיד על צדק והגינות בדיונים.
בכתבתו, הוא מצביע על כך שהחטיפה של האתיופים הפלאשים לישראל והמאמצים לאחד את משפחותיהם שם, מתעלמים מהמציאות הקיימת באתיופיה ומהעובדה שהפלאשים אינם יהודים ישראלים במובן המוסדי. ברהנו מציין כי המקורות הגזעיים, המאפיינים הפיזיים ואורח חייהם של הפלאשים הם כמו יתר האתיופים, וכי הרבנות הראשית בישראל מתקשה לקבלם כיהודים אמיתיים, דבר שהוביל את הפלאשים לבצע טקסים זרים להם.
בהמשך, הוא מביע דאגה לגבי התנאים שבהם חיים הפלאשים בישראל, כולל אפליה ותנאים קשים, דבר שהוביל לתסכול ולחלקם אף לרצון לשים קץ לחייהם. ברהנו מציע כי מאמצי ההגירה צריכים להתמקד בהחזרת הפלאשים שכבר נמצאים בישראל, ולא בהבאת נוספים מאתיופיה, ומדגיש את ההיסטוריה הארוכה של הפלאשים שחיו באתיופיה בהרמוניה במשך מאות שנים.
לסיום, הוא מבקש מסנטור קנדי להציע תמיכה לקהילת הפלאשים כדי שיוכלו לשוב לאתיופיה ולהתאחד עם משפחותיהם, ומביע את הכבוד הרב שהוא רוחש לו.
