Janamora ג'אנמורה

 יהודי אתיופיה הקפידו באופן יוצא דופן על שמירת דיני טומאה וטהרה. דינים אלה היוו חלק בלתי נפרד מזהותם הדתית והתרבותית, והשפיעו על כל היבטי חייהם. ההקפדה על הטהרה נחשבה לאבן יסוד באמונתם, והיא שמרה על קהילתיות חזקה והבדלה מהסביבה. מנהגים רבים הקשורים לטומאה וטהרה היו חלק בלתי נפרד מהשגרה היומיומית שלהם, והם שמרו עליהם במשך דורות רבים, גם בתנאים קשים.

הציווי  לטהרה במים מופיעה במספר מקומות בתנ"ך. בפרשת וַיִּקְרָא (ויקרא, פרק י"ד, פסוק ח') נכתב: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בַּשָּׂר וְטָהֵר". פסוק זה מתאר את הציווי על טהרת אדם שטמא בעקבות צרעת או טומאה אחרת, כאשר הדרך להטהר היא טבילה במים. גם בפרשת תזריע (ויקרא, פרק י"ב, פסוק ב') מצוין הצורך בטהרת אישה לאחר לידה, כפי שנכתב: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרוּלָתוֹ וְהִתְחַטְּאָה מִדְּמֵי הַטָּהֳרוֹת".

בקהילת יהודי אתיופיה, הוקפד במיוחד על טהרה במים זורמים, כיוון שזה היה האמצעי המקובל לטהרה על פי המסורת. לצורך שמירה על מצוות הטהרה, הכפרים האתיופיים היו ממוקמים לרוב בסמוך לנהרות, כדי לאפשר טבילה במים זורמים. טבילה במקווה מים עומדים נחשבה בעיניהם כמנהג נוצרי ולא יהודי.

עם עליית יהודי אתיופיה לארץ ישראל, הם נתקלו בקושי חדש. בארץ לא תמיד היו נהרות בקרבת מגוריהם החדשים, ויהודי אתיופיה גילו כי יהודים אחרים בארץ נוהגים להיטהר במקווה מים עומדים, מה שנראה להם כאימוץ של מנהג נוצרי.

הבעיה שהמגורים החדשים אינם קרובי למקורות מים זורמים או לים היוותה בעיה קשה,

 בסופו של עניין הנושא נפתר בכך  שכל בית מצויד במים זורמים, לכן טהרה במי ברז (מקלחת) עונה על דרישות הציווי, יהודי אתיופיה הצליחו להסתגל לכך ולמצוא דרך לשמור על מצוות הטהרה במים זורמים על ידי שימוש במקלחת, שכן המקלחת מספקת מים זורמים. כך, הם לא נדרשו להשתמש במקווה מים עומדים, ושיטה זו תואמת את הציווי ההלכתי המקורי.

הויכוח ההלכתי סביב השאלה אם להיטהר במים עומדים או במים זורמים נפתר על ידי שילוב המנהגים עם המציאות המודרנית. יהודי אתיופיה הצליחו לשמור על עקרונות ההלכה, תוך שמירה על המסורת שהורישו להם אבותיהם, אך גם הצליחו להסתגל למציאות החדשה בארץ ישראל.